תליון עבודת יד - סיפור חיים של אומנות יהודית

מאז ומתמיד תליונים היוו בשבילינו איזה שהו סמל לקסטיות מכובת שעברה בדור דור. זוכר אני כי מגיל קטן בחגיגות בר מצווה מסויימות חיכינו בכליון עיניים שהסבא או הספתא יוציאו תחת ידם מעטפה ובה תליון זהב או כסף אשר יענד בקרוב על צוואר חתן השמחה. עם בגרות התליון סימל לנו בעיקר קשר רומנטי, זכור לי תליון לב המחולק לחצי אותו נהגנו לתת לבת זוגתינו שהיחסים הארוכים ביותר היו בערך חודש וחצי. הזמן עבר, בצבא התליון הפך להיות הדיסקית שבעזרתה יזהו אותנו בשעות פחות נעימות.  ואז התליון הפך לסל לנישואים, ובסוף אני עוד אמצא את עצמי נותן בבר מצווה זו או אחרת לנכד זה או אחר תליון מזהב או כסף שיאיר את פניו של חתן המצווה
היהדות והאומנות היהודית מוסיפים נפח נכד  ומעשירים את רוחו של התליון. הרבה מהאומנים מקטלגים את התליונים תחת כותרת יודאיקה. זה לא בהכרח חייב להיות כך. אומנות זו אומנות.  ותליון זה תליון.