תכשיטים ועוד תכשיטים

איש האומנות היהודית, העביר לי את כוס הקפה. ישבנו כך בצהרי היום בסוכתו ואני ציינתי לעצמי שאני חייב לעשות זאת יותר, לא יתכן שכל חיי יבלעו בעיר הגדולה, שהיא תצרוך אותי אליה נפשית , פיזית והוויתית. השקט הזה של בין ההרים, גרם לי לרגע קט לעצור ולומר תודה על הרגע. פשוט מאד.
ואז החלה מתגלגלת לה שיחה.
ישבנו ודברנו על עינייני נשים בעיקר, על ההבדלים, על המעמד שלנו ושלהם.
"תן לה תליון, תכשיט או טבעת" זה בדרך כלל מסדיר את העיניינים"
לא אצלי עניתי, אצלי תליון גם אם מכסף או זהב, לא תמיד יעזור כאן
הוא חייך והוציא צליון מכיסו, היה זה תליון כסף שבמרכזו מגן דוד בגרסה מיוחדת ויפה
תן לה את זה הוא אמר
ואני לקחתי
ונתתי
ויש לי חיוך על הפנים
כי תמיד כיף ללמוד גברים חדשים

אומנות יהודית

ישבתי תחת סוכתו של אומן היודאיקה , השקפנו אל ההרים ושמענו אומנות יהודית. כן, אפשר לשמוע אותה בשירים, האומנים שלנו גילו את המקורות, את הפיוטים את הטקסטים המקראיים והלחינו אותם בכישרון, הוסיפו להם צבע וגוון אתני וכך זכירנו לשמוע אומנות יהודית - ממש יודאיקה לאוזניים.

איש האומנות הציג בפני את כוס הקידוש האחרון שהכין, הוא הצליח לסחוט ממני קריאת התפעלות לאחר מכן, הביא קצת שתיה קרה ואנו נעגנו לכמה רגעים בחיים, פשוט נגענו בהם. הזכיר לי רגע מיוחד פעם בבית הכנסת בו אצה נוגע בזמן  נוגע בעכשיו.

אחר כך לקח אותי לסיור בטבע, מקור ההשראה שלו, הראה לי מהיכן הוא שואב את האומנות שלו, עברנו בשביל בין עיזים ושלל פרחים, מדי פעם נעצר לידי עץ מסוים והסביר לי את יחודו. לפעמים כשראה ענף של עץ זית מוטל על הדרך אסף אותו. עצי הזית הם הכי טובים כך אמר לי, עץ הזית והיהדות הולכים יד ביד. כזה איש של טבע הוא

בסוף חזרנו לגלרייה שלות היום היא לא היתה פתוחה למבקרים הוא לקח חופש וכך צריכה להתנהל גלריה לאומנות יהודית  בחופש מוחלט לתת ביטוי לדמיון, ליצרתיות להשראה ולחזון רק באמת כשהם נחים בקרבך.

אז אתה אומן יהודי שאלתי אותו? הוא חייךת ושלף את טבעת הזהב בעלת הצורה של מגן דוד מאצבעו. כן אני אומןת אומן יהודי.

התכשיט המעוצב שלי

ובכן, את התכשיט המעוצב הראשון שלי פגשתי בחנות קטנה ודי אפורה ביום גשם חזק, כשהאדמה רטובה וגם קצות המכנסיים. הלכתי לטייל אז לבד באחד העמקים בלב העיר. נכנסתי לבית הקפה של הקולנוע הותיק, וחיכיתי שמשהו יקרה. לרוב שום דבר לא היה קורה אך דווקא הפעם כן קרה. היא ישבה שם בפנים זועמות מכלה סיגריה בקצב רצחני. שאלתי אם יש לה אש- אמרה לי בליבי. בליבי התכשיט. שאלתי אותה אם ליבה יכול להצית לי סגריה, אמרה שהיא מפחדת לשרוף את הסגריה ויחד איתה אותי אבל במקום זה יש לה גפרור קטן. היא שלפה קופסא, הציתה את הגפרור וקרבה את ידה אל סיגרתי המושטתץ ואז ראיתי את הטבעת

את נשואה שאלתי

לא ענתה רק מתחזה

המ.. הנהנתי לעצמי תוך כדי נסיון לעבד את המצב ולהבין היכן אני עומד

גע רגע היא אמרה ואני חיפשתי היכן לגעת

היא שמה את הטבעת אל מול פני - זן לא טבעת נישואין רואים שאתה סתם אחד שלא מבין

נכון הודתי אני סתם אחד

נכון היא הסכימה איתי

מעצבנת - כבר מסכימה על כל דבר

את יודעת אמרתי תוך שאני שואף אויר קטרים רווי עשן, אני יכול לומר לך בודאות שלא את זו שבחרת את הטבעת אלא גבר

פניה נאלמו דום

כיצד ידעת? היא היתה המומה

ואני מדושן עונג עצמי, הצליח לי זרקתי משפט טפשי על כך שפשוט אני רואה ומרגיש אותה כמו ספר פתוח

אח"כ היא אמרה לי שהיא צחקה עלי, זו היא בעצמה שבחרה את הטבעת אבל היא אהבה את הנסיון הנואש שלי לייצר חיבה

רוצה ללמוד על הטבעת הזו שאלה?

ודאי עיניתי

אם כך אמרה.. בוא איתי

ואני הלכתי אחריה....

כל פועל - מעצב

כן, עברתי כברת דרך, כבר למדתי דבר או שתיים על נשים והקשר שלהם לתכשיטים. יש עוד מה ללמוד אבל כרגע זה מספיק לי אני מרגיש מוגן ובטוח כשאני נקלע לשיחת סלון של נשים על טבעות מכל מיני סוגים. ושמתי לב, באוזני החדה כי המילה שחוזרת עליה הכי הרבה זה לא כסף ואף לא זהב , לא תכשיט ולא מנורה כי אם - מעצב. על שלל ההטיות שלה. ראית את המעצב ההוא? והמעצת ההיא, ואיך העיצובים של ההם, מה אומר לכם נעצבתי מהמעצבים. ממשקוף הדלת ועד המזוזה שעל הקיר. הכל מעוצב וכולנו מעצבים. אין פחות מזה. מצחיק כמה הגלגל הז מסובב - יש אופנה, דרך ביטוי חדשה מעצבים וכולם פתאום כאילו קיבלו העלאה בדרגה. ארץ ישראל מלאה במעצבים ובטבעות מעוצבות, ובעגילים - מעוצבים כמובן. איזה עולם יצרנו לנו. תכשיט אחר תכשיט - גורם לי לתהות האם גם הבורא עיצוב אותנו, או שאנחנו מהתקופה בה כל מעצב היה למעשה ספר, צורף וכיוצא בזה
עם השאלה הזו הלכתי לישון.