תליון עבודת יד - סיפור חיים של אומנות יהודית

מאז ומתמיד תליונים היוו בשבילינו איזה שהו סמל לקסטיות מכובת שעברה בדור דור. זוכר אני כי מגיל קטן בחגיגות בר מצווה מסויימות חיכינו בכליון עיניים שהסבא או הספתא יוציאו תחת ידם מעטפה ובה תליון זהב או כסף אשר יענד בקרוב על צוואר חתן השמחה. עם בגרות התליון סימל לנו בעיקר קשר רומנטי, זכור לי תליון לב המחולק לחצי אותו נהגנו לתת לבת זוגתינו שהיחסים הארוכים ביותר היו בערך חודש וחצי. הזמן עבר, בצבא התליון הפך להיות הדיסקית שבעזרתה יזהו אותנו בשעות פחות נעימות.  ואז התליון הפך לסל לנישואים, ובסוף אני עוד אמצא את עצמי נותן בבר מצווה זו או אחרת לנכד זה או אחר תליון מזהב או כסף שיאיר את פניו של חתן המצווה
היהדות והאומנות היהודית מוסיפים נפח נכד  ומעשירים את רוחו של התליון. הרבה מהאומנים מקטלגים את התליונים תחת כותרת יודאיקה. זה לא בהכרח חייב להיות כך. אומנות זו אומנות.  ותליון זה תליון.

אומנות יהודית וישראלית

טוב, זה היה בסוף היום בו פגשתי שני אומנים חביבים בתחילת דרכם, אומנים שהתעסקו בציור עם סממנים יהודיים מה שאנו קוראים יודאיקה .שאנו מכירים מגן דוד, יונה עם עלה של זית, רבנים מסויימים וכו' השני התעסק בפיסול יותר. שניהם היו חביבים אם כי נראו לי קצת מנותקים ואולי זו דרכם של אומנים. בכל מקרה, בסופו של יום עצרתי אצל האומן, החבר כדי לשתות משהו ולדבר קצת על עינייני היום.
האומנות יהודית או ישראלית עלתה שוב כנושא שיחה והאמן סיבר את אוזני בכל מיני דברים הנוגעים בדבר והחכים אותי בכל מיני ניו אנסים קטנים הקשיורים לאומנות ישראלית ויהוידית ואף שיתף אותי בדילמות של אומן כאשר אלו מתנגשות עם ערכים שגדל עליהם.

טבעת בין תכשטים ואמנות תשמישי הקדושה

ובכן, כפי שהבטחתי, ראיתי הרבה דברי אומנות בחיים יודאיקה ותשמישי קדושה מיוחדים שלי אבל לא תמיד הבנתי את המשמעות שלהם. אך לאט לאט הטבעת נסגרת והתכשיט יוצא לאור. והנה כמה מיוצרותיו של חבר, האומן איתו אני נפגש מדי פעם. הסיפור שלו מדהים אקצר ואומר רק שהוא למד הכל לבד גם צורפות וגם נגרות. לאחר מכן פיתח עצמו בתחום היודאיקה זנה בתי מזוזות וכוסות קידוש וכמובן גם תכשיטים וטבעות

השאלה היהודית - משחק טריוויה יהודי

ובכן, ישבנו אני ואיש האומנות אל מול הרי ירושלים, גומעים בשקיקה כוס תה מהביל, מסתכלים על האדום אדום של ההמדורה וחושבים מחשבות. שקט היה ורגע מיוחד נגע בנו. לאחר עישון סגריה אחתת בשעה שתיים בלילה התפנה לדבר: ומי כתב את התקווה שאל אותי, מהיכן אני אדע מי כתב את התקווהץ זוהי שאלה יהודית ראונה במעלה אמר. לא תקנתי אותו זוהי שאלה ציונית. לא הפעם היה תורו לתקן אותי. זוהי שאלה יהודית התעקש. נפתלי הרץ אינברץ נכון מאדץ עכשיו הרגשתי שאני חייב להחזיר לו אז שאלתי אותו מה גובה פני ים המחל שהוא כידוע הים הנמוך ביותר בעולם. והוא ענהת אפילו תשובה נכונה וכך שאלנו אחד את השני שאלות הקשורות לישראל, לתרבות יהודית, לאומנות יהודית ובכללת שחקנו בעצם טריוויה יהודית.
עם עלות השחר לאחר שהחכמנו הרבה יותר ודנו על כל תשובה לפרטיה. הלכנו לישון כלומר הוא הלך לישון אני הייתי צריך לחזור אל העיר, העבודה שגרת החיים והשמחה הגדולה שיש בי כאן ושם
לילה טוב

תכשיטים ועוד תכשיטים

איש האומנות היהודית, העביר לי את כוס הקפה. ישבנו כך בצהרי היום בסוכתו ואני ציינתי לעצמי שאני חייב לעשות זאת יותר, לא יתכן שכל חיי יבלעו בעיר הגדולה, שהיא תצרוך אותי אליה נפשית , פיזית והוויתית. השקט הזה של בין ההרים, גרם לי לרגע קט לעצור ולומר תודה על הרגע. פשוט מאד.
ואז החלה מתגלגלת לה שיחה.
ישבנו ודברנו על עינייני נשים בעיקר, על ההבדלים, על המעמד שלנו ושלהם.
"תן לה תליון, תכשיט או טבעת" זה בדרך כלל מסדיר את העיניינים"
לא אצלי עניתי, אצלי תליון גם אם מכסף או זהב, לא תמיד יעזור כאן
הוא חייך והוציא צליון מכיסו, היה זה תליון כסף שבמרכזו מגן דוד בגרסה מיוחדת ויפה
תן לה את זה הוא אמר
ואני לקחתי
ונתתי
ויש לי חיוך על הפנים
כי תמיד כיף ללמוד גברים חדשים

אומנות יהודית

ישבתי תחת סוכתו של אומן היודאיקה , השקפנו אל ההרים ושמענו אומנות יהודית. כן, אפשר לשמוע אותה בשירים, האומנים שלנו גילו את המקורות, את הפיוטים את הטקסטים המקראיים והלחינו אותם בכישרון, הוסיפו להם צבע וגוון אתני וכך זכירנו לשמוע אומנות יהודית - ממש יודאיקה לאוזניים.

איש האומנות הציג בפני את כוס הקידוש האחרון שהכין, הוא הצליח לסחוט ממני קריאת התפעלות לאחר מכן, הביא קצת שתיה קרה ואנו נעגנו לכמה רגעים בחיים, פשוט נגענו בהם. הזכיר לי רגע מיוחד פעם בבית הכנסת בו אצה נוגע בזמן  נוגע בעכשיו.

אחר כך לקח אותי לסיור בטבע, מקור ההשראה שלו, הראה לי מהיכן הוא שואב את האומנות שלו, עברנו בשביל בין עיזים ושלל פרחים, מדי פעם נעצר לידי עץ מסוים והסביר לי את יחודו. לפעמים כשראה ענף של עץ זית מוטל על הדרך אסף אותו. עצי הזית הם הכי טובים כך אמר לי, עץ הזית והיהדות הולכים יד ביד. כזה איש של טבע הוא

בסוף חזרנו לגלרייה שלות היום היא לא היתה פתוחה למבקרים הוא לקח חופש וכך צריכה להתנהל גלריה לאומנות יהודית  בחופש מוחלט לתת ביטוי לדמיון, ליצרתיות להשראה ולחזון רק באמת כשהם נחים בקרבך.

אז אתה אומן יהודי שאלתי אותו? הוא חייךת ושלף את טבעת הזהב בעלת הצורה של מגן דוד מאצבעו. כן אני אומןת אומן יהודי.

התכשיט המעוצב שלי

ובכן, את התכשיט המעוצב הראשון שלי פגשתי בחנות קטנה ודי אפורה ביום גשם חזק, כשהאדמה רטובה וגם קצות המכנסיים. הלכתי לטייל אז לבד באחד העמקים בלב העיר. נכנסתי לבית הקפה של הקולנוע הותיק, וחיכיתי שמשהו יקרה. לרוב שום דבר לא היה קורה אך דווקא הפעם כן קרה. היא ישבה שם בפנים זועמות מכלה סיגריה בקצב רצחני. שאלתי אם יש לה אש- אמרה לי בליבי. בליבי התכשיט. שאלתי אותה אם ליבה יכול להצית לי סגריה, אמרה שהיא מפחדת לשרוף את הסגריה ויחד איתה אותי אבל במקום זה יש לה גפרור קטן. היא שלפה קופסא, הציתה את הגפרור וקרבה את ידה אל סיגרתי המושטתץ ואז ראיתי את הטבעת

את נשואה שאלתי

לא ענתה רק מתחזה

המ.. הנהנתי לעצמי תוך כדי נסיון לעבד את המצב ולהבין היכן אני עומד

גע רגע היא אמרה ואני חיפשתי היכן לגעת

היא שמה את הטבעת אל מול פני - זן לא טבעת נישואין רואים שאתה סתם אחד שלא מבין

נכון הודתי אני סתם אחד

נכון היא הסכימה איתי

מעצבנת - כבר מסכימה על כל דבר

את יודעת אמרתי תוך שאני שואף אויר קטרים רווי עשן, אני יכול לומר לך בודאות שלא את זו שבחרת את הטבעת אלא גבר

פניה נאלמו דום

כיצד ידעת? היא היתה המומה

ואני מדושן עונג עצמי, הצליח לי זרקתי משפט טפשי על כך שפשוט אני רואה ומרגיש אותה כמו ספר פתוח

אח"כ היא אמרה לי שהיא צחקה עלי, זו היא בעצמה שבחרה את הטבעת אבל היא אהבה את הנסיון הנואש שלי לייצר חיבה

רוצה ללמוד על הטבעת הזו שאלה?

ודאי עיניתי

אם כך אמרה.. בוא איתי

ואני הלכתי אחריה....

כל פועל - מעצב

כן, עברתי כברת דרך, כבר למדתי דבר או שתיים על נשים והקשר שלהם לתכשיטים. יש עוד מה ללמוד אבל כרגע זה מספיק לי אני מרגיש מוגן ובטוח כשאני נקלע לשיחת סלון של נשים על טבעות מכל מיני סוגים. ושמתי לב, באוזני החדה כי המילה שחוזרת עליה הכי הרבה זה לא כסף ואף לא זהב , לא תכשיט ולא מנורה כי אם - מעצב. על שלל ההטיות שלה. ראית את המעצב ההוא? והמעצת ההיא, ואיך העיצובים של ההם, מה אומר לכם נעצבתי מהמעצבים. ממשקוף הדלת ועד המזוזה שעל הקיר. הכל מעוצב וכולנו מעצבים. אין פחות מזה. מצחיק כמה הגלגל הז מסובב - יש אופנה, דרך ביטוי חדשה מעצבים וכולם פתאום כאילו קיבלו העלאה בדרגה. ארץ ישראל מלאה במעצבים ובטבעות מעוצבות, ובעגילים - מעוצבים כמובן. איזה עולם יצרנו לנו. תכשיט אחר תכשיט - גורם לי לתהות האם גם הבורא עיצוב אותנו, או שאנחנו מהתקופה בה כל מעצב היה למעשה ספר, צורף וכיוצא בזה
עם השאלה הזו הלכתי לישון.

מה קרה לך זו טבעת נישואין מהממת - פשוט עיצוב משמים, כך נאמר לי

כן, בדיוק כמו בכותרת, היא דחפה אותי לחנות התכשיטים, והצביעה על הטבעת הכי יקרה. אבל ממי ניסיתי לגמגם קלות, יש לה קטע - היא לא שומעת גמגומים. בסוף קניתי את הבטעת שרצתה, טבעת נישואין כשרה כדת וכדין. אני לעצמי לא קניתי, לא לא בגלל חבכון, כף ידי איננה סובלת חפצים מתכתיים המונחות על אצבעותיה. אז אני ויתרתי. אבל היא לא. למה אין לך טבעת נישואין כמו לכולם. למשה בעלה של נירית יש והוא ממש לא אוהב את כל זה. לך תתוכח עכשיו , את משה בעלה של נירית היא מביאה לי, זה שלא שוכח להוריד את הטבעת שלו כשהוא הולך עם בחורות אחרות. פעם אחת ראיתי אותו מוריד את הטבעת בחתונה של חברים. זהב, כסף לא חשוב לו הוא לא ראה בעיניים חוץ מאת צמד חמוקיה של אחת המפזזות של על רחבת הריקודים.
אז אין לי טבעת נישואין.
לילה טוב אני משתיק אותה בנשיקה
לילה טוב

טבעות, חתונה , והקשר הסורי אפרקאי

ובכן, במסגרת כיף הליהוג רוצה אני לשתף אתכם במצב בחיים בו אני יושב מול מכרה, והיא בהתלהבות שולפת טבעת שנתן לה אהבובה בתור טבעת אירוסין. היא שואלת לדעתי, ואני שלא מבין הרבה מנסה להשתמש במילים הכלליות (המ.. מעניין, המ.. מסקרן) ואיתה עברתי את המבחן בשלום אך זה קורה כמעט כל יום. לכן אין מנוס מללמוד על עולם התכשיטים. אולי זו הדרך לליבה של האשה. (מישהו חשב על זה כבר פעם? או שזה רעיון מקורי שלי?)
בכל מקרה כבר למחרת התיצבתי בסטודיו של חברי הטוב שקד עיצובים ובקשתי ממנו שיעור או שתיים בהבנתה מערכת היחסים של הנשים והתכשטים והיכן בכל המערכת הזן יש לגברים מקום ריאלי (אין).
חברי היקר צחק וסימן לי להכנס אחריו לבית המלאכה. נכנסתי אחריו.

אומנות התכשיט

סבא שלי היה צורף. נהג להכין טבעות זהב וכסף אי שם בארץ מוצאו. כשעלה לארץ עבד כפועל בכל מיני מקומות אבל במשפחה לא הפסיקו להלל את יכולתיו וכהוכחה נהגו לשלוף ממגרות תכשיטים ישנים שעיצב - טבעות, עגילים וכיוצא בזה.
אז לא יחחסתי לזה חשיבות יתרה. כמה שנים לאחר שסבי נפטר חשבתי ללמוד צורפות ולהמשיך את הדרך שלו אך ויתרתי לבסוף על הרעיון.
כמה שנים אחרי פגשתי אותו - אומן צעיר, בעל בית מלאכה קטן בסביבות הרי ירושלים. מסתבר שהיינו שכנים אך דוקא במקום רחוק יותר מירושלים יצא לנו להכיר.
הוא הכיר לי את עולם הצורפות, את עיצוב התכשיטים, הטבעות, התליונים, הוא הכיר לי את העולם מקרוב, את מוצרי היודאיקה שהכין, כוסות קידוש, בתי מזוזה הכל משילוב של עץ זית עתיק, כסף, זהב ואבנים טובות. והכל התערבב יחד.
ועל זה הלוג שלי הקטן, דרך אותו אומן רציתי לשתף אתכם קצת על העולם הזה.