ובכן, את התכשיט המעוצב הראשון שלי פגשתי בחנות קטנה ודי אפורה ביום גשם חזק, כשהאדמה רטובה וגם קצות המכנסיים. הלכתי לטייל אז לבד באחד העמקים בלב העיר. נכנסתי לבית הקפה של הקולנוע הותיק, וחיכיתי שמשהו יקרה. לרוב שום דבר לא היה קורה אך דווקא הפעם כן קרה. היא ישבה שם בפנים זועמות מכלה סיגריה בקצב רצחני. שאלתי אם יש לה אש- אמרה לי בליבי. בליבי התכשיט. שאלתי אותה אם ליבה יכול להצית לי סגריה, אמרה שהיא מפחדת לשרוף את הסגריה ויחד איתה אותי אבל במקום זה יש לה גפרור קטן. היא שלפה קופסא, הציתה את הגפרור וקרבה את ידה אל סיגרתי המושטתץ ואז ראיתי את הטבעת
את נשואה שאלתי
לא ענתה רק מתחזה
המ.. הנהנתי לעצמי תוך כדי נסיון לעבד את המצב ולהבין היכן אני עומד
גע רגע היא אמרה ואני חיפשתי היכן לגעת
היא שמה את הטבעת אל מול פני - זן לא טבעת נישואין רואים שאתה סתם אחד שלא מבין
נכון הודתי אני סתם אחד
נכון היא הסכימה איתי
מעצבנת - כבר מסכימה על כל דבר
את יודעת אמרתי תוך שאני שואף אויר קטרים רווי עשן, אני יכול לומר לך בודאות שלא את זו שבחרת את הטבעת אלא גבר
פניה נאלמו דום
כיצד ידעת? היא היתה המומה
ואני מדושן עונג עצמי, הצליח לי זרקתי משפט טפשי על כך שפשוט אני רואה ומרגיש אותה כמו ספר פתוח
אח"כ היא אמרה לי שהיא צחקה עלי, זו היא בעצמה שבחרה את הטבעת אבל היא אהבה את הנסיון הנואש שלי לייצר חיבה
רוצה ללמוד על הטבעת הזו שאלה?
ודאי עיניתי
אם כך אמרה.. בוא איתי
ואני הלכתי אחריה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה